במשך חמש השנים האחרונות, בלי ששמתי לב, נאספה אצלי תחושה שקטה של חוסר חשק לגבי ההתלבשות בבוקר. לא תחושה עמוקה, לא מסובכת - פשוט ההרגשה שללבוש שמלה הפסיקה להיות הנאה קטנה של היום והפכה למטלה. היו לי מגירות שלמות של פריטי קיץ שקניתי מתוך תקווה, שלבשתי, ואז תפסתי את עצמי במראה בחדר השינה, והחלפתי למשהו אחר. השמלות מהקולקציה הזו שינו את הסדר הזה.
שלושה דברים שמתי לב אליהם בשבוע הראשון, וכתבתי אותם כי ידעתי שארצה לזכור:
1. הן לא נצמדות. הבד קליל מספיק כדי לנשום בחום הקיץ הישראלי, ומספיק איכותי כדי ליפול כמו שצריך.
2. הן לא "אוהלים". קניתי בעבר שמלות "נוחות" שהתבררו שהן אוהל שיכולתי להיכנס אליו פעמיים. לקולקציה הזו יש את הגזרה הרכה שבאמת מחמיאה לגוף אמיתי.
3. הן לא צועקות. אין סלוגן, אין שוליים בצבע מנוגד, אין הדפס בולט. צבע אחיד בגזרה שקטה - וזה לא גורם לי להרגיש "לובשת בגד", זה גורם לי להרגיש מסודרת.